זיכרון אבנים
ציורי קיר של ניקולאי גרשני
באזור אוקסיטניה יש ציורי קיר של ניקולאי גרשני, בהחלט אמן הפרסקו הגדול ביותר של המאה ה -20. יליד טאלין, אסטוניה בשנת 1912, יורש לשורה של אמני פרסקו וציירי אייקונים, הוא נוסע באירופה בתקופות הגרועות ביותר האפשריות, ונמלט מהנאציזם וגורם לתרומתו להתנגדות בכל המדינות שנחצו. בנובמבר 1942 אילצה אותו הפלישה הגרמנית להמשיך במסעו לאלבי, שם המשיך בלימודיו התיאולוגיים.
בשנת 1948 הוא התיישב לצמיתות על גדות הטארן, בעיירה מרסל א-לה מאוריני, הוא הציג את הטכניקה הכמעט נעלמת של ציור "פרסקו".
כישרונותיו כמעצב, הידע העמוק שלו בטקסטים דתיים הופכים את עבודתו ל"היסטוריה קדושה "מופלאה בצבעיה וסגנונה שמגיע ישירות מהמסורת הביזנטית הגדולה, הוא הטביע את חותמו בכפרים רבים עם חותמו האמנותי והרוחני.
לחץ על התמונה להגדלה
בשנת 1952 הוא הפיק את ציורי הקיר בקפלה של טרייז פייר בווילפרנש דה רואיגה באווירון. קפלה זו משלבת עולם אגדי, אתר ארכיאולוגי, סגנון גותי, סגנון קלאסי וציורי קיר בסגנון ביזנטי.
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
בשנת 1953, ב"הקפלה הסיסטינית רואגורה "; בכנסיית סנט ויקטור ומלוויו באווירון, ניקולאי גרשני נותן לנו את אוצרו, 25 ציורי קיר ניאו ביזנטיים המכסים את הבניין כולו. זה בעיקר פיצוץ של צבעים, הזמנה לחלוק אמנות שנולדה מאדם בהשראת הקודש.
לאורך הקמרונות, מהצל לאור, מצעדים את נקודות השיא של "ההיסטוריה הקדושה". הם מכסים את הקירות כדי להציע למבקרים את פרי ההיסטוריה הזו ולהוביל אותם, עד לסיומה, למפגש בין האדם לאלוהי.
לחץ על התמונה להגדלה
ניקולאי גרשני לא מהסס לפעמים, לביים בציורי הקיר המקראיים שלו, קהילות מסוימות בסביבתו בתלבושות עכשוויות.
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
אתה רק צריך לדחוף את דלת הכניסה בסגנון לואי החמישה עשרה כדי לגשת לכנסיית נוטרדאם דה ל'אסספשן המדהימה באלבן עם הארכיטקטורה המודרנית הנחושה שלה כדי לגלות את ציורי הקיר הגרנדיוזיים של ניקולה גרשני.
מעוטרים לחלוטין, מהרצפה ועד לראש הכספת, עם ציורי אייקונים המפרשים קטעים מהתנ"ך, דמויות המדקלמות את התפילה לבתולה ב -21 שפות וניבים מקשטים את הכספת היפה של הכנסייה.
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
10 שנות עבודה, יצירת אמנות אמיתית. יש בו גם צלב רומנסקי מסווג, בתולת עץ מוזהבת מהמאה ה -15, פורטל יפה מאוד מגולף היטב.
בפנים, פרסקו גדול המתאר ישו עצום במלכותו החולש על מזבח העץ המוזהב.
לחץ על התמונה להגדלה
הדבר הראשון שאנו רואים בכנסייה שעיטרה ניקולא גרשני הוא ישו במלכותו, ישו פנטוקרטור, ישו בתפארת ובכל יכול.
זה האחרון כתוב במנדורלה, בצורה של אור עדין המדגיש את תפארתו השמימית.
יוחנן המטביל המתגורר במדבר, לבוש בעור של בעלי חיים והנביא האחרון של הברית הישנה, בעוד שמרי על פי תפקידה כאם היא מקורה של הברית החדשה, הבשורה. המשיח עושה את הקישור בין השניים.
איקונוגרפיה זו קיימת במיוחד באמנות הביזנטית. במדינות אורתודוכסיות, Deisis הוא נושא נוצרי המיוצג לעתים קרובות באמנות. הבתולה ויוחנן המטביל הקדוש מיוצגים משני צידי המשיח ומתפללים לישועתם של הנוצרים.
כריסטוס פנטוקרטור עם מימין מארי המלאך מיכאל השליח פיטר ומשמאלו יוחנן המטביל, המלאך גבריאל ופול הקדוש מעטרים את האיקונוסטזיס.
המסורת הנוצרית משווה לעיתים קרובות את ישוע המשיח עם האלפא והאומגה (המיוצגים בפרסקו) של שם האות הראשונה והאחרונה של האלף-בית היווני הקלאסי (יונית) (α ו- ω). זה מסמל את נצח המשיח, אשר:
- נמצא בתחילת הכל; אפשר לחשוב במיוחד על הפרק הראשון של הבשורה על פי יוחנן הקדוש,
- והוא עד סוף העולם (ראה בנושא זה את האפוקליפסה לפי אותו סנט ג'ון).
לחץ על התמונה להגדלה
הכנסייה הקטנה של נוטרדאם דה רוסיירולס (בניין המאה ה -13) שוכנת ציורי קיר של אחד מגדולי האייקון, ניקולאי גרשני, מאז שנת 1952. כאן אנו מוצאים את כל אהבתו של אמן המסורת המזרחית לאמנות קדושה.
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
בשנת 1956 הפקיד קנון פויאו, כומר קהילה של הכנסייה בשאטל-גיאון, את ניקולאי גרשני את עיטור כנסיית סן אן.
לחץ על התמונה להגדלה
הוא ישיג את ההישג האמנותי והטכני של כיסוי כל קמרונות הכנסייה בציורי קיר (900 מ"ר), ללא מודל וללא פרויקט כתוב, במהלך החורף (אחד הקרים במאה!)
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
ניקולאי גרשני סבר כי ציורי הקיר הללו היו מהמצליחים ביותר מכיוון שהוא הצליח, ללא כל אילוץ, להתבטא בהם באופן מלא.
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
עבודתו עצומה: ציורי קיר בלמעלה מ -100 כנסיות וקפלות, איקונים רבים, צ'סבלים, ...
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
לחץ על התמונה להגדלה
L’église de Notre-Dame de la Gardelle a été construite au XIVe ou XVe siècle dans un style gothique méridional. Abritée dans un cimetière de Villeneuve-sur-Vère, son principal attrait se situe dans ses fresques murales réalisées par Nicolaï Greschny.
A l’intérieur, en 1947 le curé de la paroisse demande au fresquiste Nicolaï Greschny, d’entièrement décorer la chapelle.
Les différentes scènes peintes présentent des étapes de la vie de Marie (Annonciation, Visitation, au pied de la croix…). D’autres concernent le passage de cette vie à la Vie éternelle : mort de Joseph, Dormition de Marie, fresque du Jugement dernier, parabole du Riche et du pauvre Lazare… Toutes dessinées dans un style néo-byzantin
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
c'est en 1955 que Nicolaï Grechny realise les peintures de l'Église Notre Dame de Beaulieu à Briatexte et plus exactement dans le baptistère, sous le ministère de l’abbé Saysset, grand ami de Nicolaï.
En général, le baptistère se trouve dans une chapelle au fond de l’église, pour rappeler que l’on entre dans l’Église de Jésus-Christ en passant par le baptême. La cuve baptismale se trouve dans une sorte de piscine creusée pour rappeler que dans l’Église primitive le baptisé était immergé dans l’eau avec le Christ.
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
D’un style néo-roman et néo-gothique, l’église Notre-Dame de l"Assomption à Salvagnac détient beaucoup d’œuvres contemporaines, outre, au fond de l’église, des trésors d’art sacré, véritable « musée » de différents joyaux récupérés dans les églises environnantes.
Les deux chapelles collatérales furent peintes par Nicolaï Greschny en 1950 :
celle de droite est dédiée à la Vierge Marie et celle de gauche, à saint Joseph. Dans la chapelle de gauche nous pouvons voir la représentation du village de Salvagnac et des habitants qu’aurait croisés Nicolaï Greschny.
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Cliquez sur l’image pour l’agrandir
Construite en 1866 dans un style néo-gothique. L’église Notre-Dame de Fonlabour est situé sur la commune d’Albi, mais sert de lieu de culte à la commune du Séquestre qui en est dépourvue. Elle recèle de belles fresques (1970) du fresquiste Nicolaï Greschny. Il y est fait mémoire de sainte Carissime, ermite d’origine albigeoise (VIe ou VIIe siècle), qui vivait recluse près des berges du Tarn, sur la rive gauche.
